<h1>סמ"ג לאוין סימן רס"ח</h1>
<h2>דף נא:</h2>
כל שתוציא הארץ בשנה השביעית בין מזרע תבואה שנפל בה מקודם שביעית בין מן העיקרין שנקצרו מקודם וחזרו ועשו שניהם נקראים ספיחים בין מן העשבים והירקות שעלו מאליהן ואין להם זרע הכל מותר לאכול מן התורה שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וגומר, אפילו שדה שנטייבה בשביעית וצמחה מותרין פירותיה לאכלה ומה שאמרה תורה את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך הקוצרים שבכל שנה כדתניא בתורת כהנים (בהר פרק א' ה"ג) ואם קצר לוקה כיצד כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר אלא קוצר מעט וחובט ואוכל (ע"פ רמב"ם שמיטה ויובל פ"ד הל' א' ע"ש), ומדברי סופרים שיהו כל הספיחין אסורין באכילה, ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה שלא ילך ויזרע תבואה וקטנית וזרעוני גינה בתוך שדהו בסתר וכשיצמחו יאכל מהן ויאמר ספיחים הם לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחין בשביעית (שם הל' ב'), הא למדת שאין אוכלין מפירות שביעית אלא פירות האילנות והעשבים שאין זורעין אותן רוב בני אדם אבל הדברים שדרך רוב בני אדם לזרוע כל הצומח מהן אסור מדבריהם והמלקט אותן מכין אותו מכת מרדות (ע"פ הל' ג' שם). ויש מפרשים כי הספיחין אסורין מן התורה דתניא (פסחים נ"א ב') הן לא נזרע ולא נאסוף אמר רבי עקיבא וכי מאחר שאין זורעין מהיכן אוספין לימד על הספיחים שהם אסורין, ובספיחין הגדלין בשביעית קודם הביעור מדבר כדמוכח בפרק קמא דמנחות (ה' ב') וגם הלשון מוכיח כן שעונה על וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, ואליבא דרבי עקיבא נחלקו בספיחים דתניא (פסחים שם) רבי שמעון אומר כל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב, פירוש שלא אסרה תורה אלא ספחים שהן כמו זרעים אבל קלחי כרוב הן כעין אילן וחכמים אוסרין אף ספחים של כרוב דגזרו אטו שאר ספחים (שם תד"ה כל), ובפ"ט דשביעית (מ"א) שנינו להפך רבי יהודה אומר ספחי חרדל מותרין מפני שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה רבי שמעון אומר כל הספחים מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות השדה וחכמים אומרים כל הספחים אסורין. ולשון ראשון שביארנו שהספחים אסורין מדברי סופרים מפני עוברי עבירה זהו כלשון המשנה ואליבא דחכמים ובפירוש תניא בתורת כהנים בפרשת בהר סיני (פרק ד' ה"ה) אחר דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים אין הספחין אסורין מדברי תורה אלא מדברי סופרים, ודורש הן לא נזרע אמרת לנו אל תזרעו ומה שאנו אוספין מן ההפקר אין מכניסו לקיום פירוש שצריך לבערו בשביעית, ורבינו ניסים גאון מפרש המשנה שמדברת בספחים של ששית שנשתהו עד שנת השמינית אחר הביעור ולכך אותן ספחין מותרין שהרי גדלו בהיתר, חוץ מספחי כרוב לפי שהכרוב הוא גדל מאד וענפיו רבים ואין להכיר בו בין אותן שגדלו בשביעית לאותן שגדלו ערב שביעית הילכך אסורים לאחר הביעור מפני חשד עוברי עבירה וחכמים אוסרין כל הספחים אטו אותן של כרוב ומביא ראייה מן הירושלמי (שביעית פ"ט ה"א) שאמר כל ירק אתה יכול לעמוד עליו בין חדש בין ישן ברם הכא שלא יביא מן האיסור ויאמר מן האמהות הבאתי (תו' פסחים שם). מסיק בירושלמי דכלאים (פ"ב ה"ג) שספיחים העולים בשדה בור ובשדה ניר ובשדה כרם ובשדה זרע מותרים באכילה, ומפני מה לא גזרו עליה[ן] לפי שאין דרך לזרוע במקומות אילו וכן (ו)התבן של שביעית מותר בכל מקום ולא גזרו עליו (ע"פ רמב"ם שם פ"ד הל' ד'). ספחין של שביעית (שיצמחו) [שיצאו] למוצאי שביעית אסורין באכילה ואין תולשין אותן ביד אלא חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה, ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מראש השנה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך [ספיחין] מותרין (שם הל' ה'—ו').
